דף הביתתפריטיםקייטרינגגלריית תמונותאירועיםכתבו עלינוצור קשרEnglish Menu
מתוך הבלוג של רווית שם טוב:

השף אוראל קמחי

 
את השף אוראל קמחי הכרתי על הבר של מסעדתו "פופינה" (אני זללתי בשקיקה כל מה שהוא הוציא מהמטבח). מאז אני מתעקשת תמיד לשבת בקרבתו בכל ביקור במקום. חגיגות השנתיים ל"פופינה" מתרחשות בימים אלו, וכיוון שמדובר באחת מהמסעדות האהובות עלי במחוזותינו, זהו זמן מצוין לראיין את השף המוכשר. 
 
מתי התחלת לבשל?
"לקראת סוף השירות הצבאי. הייתי מ"מ במוצב מבודד עם חיילים. לא היה לנו טבח. היינו מקבלים מצרכים והיינו צריכים להסתדר עם מה שיש. אחד החיילים היה טבח בתיכון וככה נכנסתי לזה. כיוון שהייתי צריך להישאר ערני במוצב בלילות, הייתי מבשל כל הלילה. ככה "התבשלתי" בתחום. אחרי השחרור החלטתי ללמוד ב"תדמור" ומאז אני מכור."
 
לפני "פופינה" היית ב"קבלייר" הירושלמית, אתה רואה הבדל בין המטבח הירושלמי לתל אביבי?
"בת"א יש עבורי פחות גבולות. בירושלים הייתי שכיר במסעדה שכבר אז הייתה פתוחה 18 שנה. כמות מנות הדגל במטבח היתה עצומה. וזה כמובן הקשה להתפתח ולגדול מעבר לגבולות הגזרה במקום. אבל זה היה בית ספר לכל מה שאני עושה היום. בעלי הבית היו תומכים מאוד ובשלב מסוים ניהלתי גם את המטבח וגם את המסעדה. בפופינה, שאני מבעליה, הגבולות נובעים רק מתוך הדיסוננס בין להיות שף לבין להיות בעל הבית. הצד של השף תמיד רוצה להתפרע בעוד בעל הבית דואג להרגיע ולאזן". 
 
איך ב"פופינה" אחרי שנתיים?
"חבר טוב, שהוא גם שף, תיאר את זה היטב: "תסתכל, אין יותר פעם ראשונה או אפילו פעם שנייה, אתה יודע לקראת מה אתה הולך". אנחנו כבר נערכים לקראת הכל בהתאם. התבגרנו. גם אנחנו השותפים, אמיר, צחי ואני מכירים אחד את השני טוב יותר וזה מאוד מסייע לתהליך. אני יכול להעיד על עצמי כי הזמן איזן אותי: אם בפתיחה הרצון להרשים היה מושך חזק יותר, היום אני יודע לאזן אותו. כמובן שעדיין רוצה להרשים, אבל אבדוק קודם אם מדובר במנה שמתאימה לכלל קהל הסועדים. ננסה אותה בספיישלים לפני שאמהר להכניסה לתפריט". 
 
אנחנו חיים בעולם של מדיות חברתיות, איפה אפשר למצוא אותך והאם אתה רואה שיש לזה השפעה?
"אני מחזיק חשבונות גם באינסטגרם וגם בפייסבוק. אני לא מהשפים החזקים בתחום ועל כן המסה היא יחסית נמוכה, אבל אין ספק שיש למדיות החברתיות לא מעט השפעה. אני רואה גם בתגובות של אנשים וגם במקרים שאנשים מגיעים למסעדה ואמרים שהם רוצים לאכול מנה שהם ראו באינסטגרם".
 
מה אתה הכי אוהב לאכול?
"טריקי. אני אוהב לאכול הכל. אבל אם אשתי, הדר, רוצה לשמח/לנחם אותי, היא תשלח לי תמונה של שניצלים שהיא טיגנה ותכתוב לי שזה מחכה לי במקרר. כי אני אוהב שניצלים או שהם בדיוק ירדו מהאש או קרים מהמקרר. אז הייתי אומר, שניצלים מהמקרר". 
  
מה המאכל הכי מוזר שאכלת?
"שרקן. זה רע כמו שזה נשמע. הייתי בבוליביה בפסטיבל שרקנים, זה מאכל לאומי שם. הם מטגנים אותו שלם. אני לא יודע אם זה הקונוטציה שהיתה לי כי היו לנו שרקנים שגדלנו או שהטעם באמת היה כזה נורא. אבל אני מצטער על זה עד היום".
 
מה לא תאכל לעולם (פרט לניסיון נוסף עם שקרנים)?
"את הכלב שלי".
 
איזו מסעדה אתה מעריך במיוחד? 
"מסעדת Arzak בספרד. מהווים מצד אחד מודל של הקפדה, עם 3 כוכבי מישלן כבר 25 שנה ומקום 8 של סן פלגרינו, ומצד שני משלבים את המטבח העילי המוקפד עם מטבח בסקי מקומי. הם יוצרים יצירות פאר. הייתי רוצה לצלול לתוך מרק הקלאמרי השחור שלהם ולא לצאת".
 
מה הלאה?
"כרגע אני לא רואה עוד מסעדה. אבל כן עוד עסקים בתחום המזון. יש כמה דברים בקנה. ובימים אלו אנחנו משיקים את "פופינה Out Doors" – קייטרינג Custom made לכל אירוע. וזה באמת הגשמה של חלום."
 
ממתינה בקוצר רוח לראות ולטעום את שאר החלומות אותם יגשים אוראל.

לצפיה בכתבה המקורית לחצו כאן